עדיין ברישיקש

רגעים קטנים של אושר: לנסוע בטוסטוס על גשר לקשמן ג'ולה כשפתאום, בין ראשי החוצים, מטפחות ומצלמות וילדים מונפים, נגלה ראשו הכחול של קרישנה מהכיכר הקטנה שבסוף הגשר. בהדרגה הוא מופיע, ידיו בעמדת מדיטציה, אצבעותיו מתעגלות. ועוד אחת, מהבוקר: סקיי, רופא הילדים הצ'כי, מחייך אלי את החיוך הגדול שלו כשאנחנו נפגשים ויורדים לחוף לתרגול היוגה הקבוע, תרגול איטי ומהנה שמסתיים בטבילה בגנגה הקפואה. סקיי מתרגל יוגה ומדיטציה כבר יותר מעשרים שנה, אבל בנשמתו הוא מוזיקאי. עזרתי לו אתמול לדגום את "רישיקש", ועוד שיר אחד מהדיסק שלו. הוא אומר שפגש כאן אנשים שמתעניינים במוזיקה שלו, והוא רוצה למכור שירים בודדים דרך האי-מייל תמורת חמישים רופי לשיר. יש משהו מדבק בפרץ האנרגיה של האיש הזה, בן החמישים ומשהו; בלחיצת יד רחבה ומלאת כוונה, בנמסטה הרחב שהוא פורש בפני מי שהוא פוגש ברחוב - ובאופן מוזר, נראה שהוא פוגש ברחוב בעיקר אנשים שמחזירים לו נמסטה רחב).

ממול הגסט האוז שלי, בלב שכונת היוקרה הכפרית (אלק) היי בנק, ממוקמת מאמא, קשישה שחולשת על אימפריה של גסט האוז + מסעדה ומחלקת את זמנה בין כביסות-נקיונות-מכירות להאכלת הילדים שלה, שזה כולם, גם אם לפעמים בתקיפות לא מחוייבת (daughter! why no eat muzly?‎‏)‏. את הבקרים אני אוהב לפתוח שם, עם קערת פוריג' ענקית ובהיה בעולם חולף עם עוד כמה מטיילים מתקבצים. ישנו מפתח קוד פתוח בן חמישים ומשהו שמתכנת בין בדיחה לבדיחה; חד הורית אוסטרלית חובבת הארי קרישנה מטופלת בשני ילדים מקסימים; הודי-אמריקאי בן עשרים, טמיר ותכול עיניים העונה לשם שיוה. שמו הראשון, לפני מאורעות מסויימים, היה שמה של המסעדה בפונה בה נפגשו ההורים, בשנות אושו העליזות. מאז נדד עם אמו הגרמניה לארצות הברית, התמכר ונגמל מאלכוהול וסמים, ועבר שני חברים נוספים עם אמא. ואת כל זה הוא הספיק לספר לנו בחמש עשרה דקות של שיחת פתיחה.

אחרון חביב ברשימה היה צריך להיות בנג'מין, ערס בריטי שהחזיק בפה ולב גדולים מהרגיל, ושבילה פה חודשים ארוכים ופיתח קשרים הדוקים עם כל מי שהיה מוכן לדבר: בישירות, בחביבות שלא משתמעת לשתי פנים, במבחר הסיפורים שהוא היה משליך על בן שיחו, ובגישת ה"בוא נדבר תכל'ס", שמלווה באינסוף בדיחות וירידות על כל מי שמסביב, כולל עצמו. כמה ימים לפני, חגג יום הולדת ארבעים וארבע, "עשה אירוע" במסעדה.

לפני יומיים נהרג בהתנגשות בין האופנוע עליו נסע למשאית.




הסבר/התנצלות
את הפוסט הזה כתבתי במשך השבועים האחרון. לא יכולתי לכתוב שום דבר אחר עד ששיחררתי אותו, מסיבות ברורות