בשימלה אדומה ושתי צמות

שימלה. בוקר-צהרים; ריח של מקום מחוץ לארץ: שרף אורנים חריף מהול בעצי הסקה בוערים, מעליהם מתאבך ניחוח תבשיל הודי מתובל; קוף מטפס במרחק על מדרגות בטון ממול למרפסת חדר המלון. הגשם הכבד שירד ברציפות מאז עזבנו את ניו דלהי ועד עכשיו בהפוגת בוקר. נמשך רק שאון המים שהצטברו, יורדים בנקיקים ובמרזבים, משאירים את זיכרון הגשם תלוי באויר - הבטחה שעוד תתממש, אם לשפוט לפי צבע השמים. משיחה עם אנשי המלון עולה, שכל מדינת הימצ'אל פראדש גשומה; המונסונים מאחרים השנה, כך נראה. ג'יפ ששלח בעל סוכנות הטיולים לסרחאן, הכפר שאמור היה להיות תחנתנו הבאה במסלול, נתקע בדרך עקב מפולות שחסמו את הכביש, כ-12 ק"מ לפני היעד. אחרי עצירת לילה בכפר עלום על הדרך, ניסו המטיילים לחזור לשימלה, כשאז נתקלו במפולת נוספת שחסמה את הדרך חזרה. נקווה שלא נשמע על זוג ישאלים וזוג פולנים שנעלמו באזור מרגלות ההימלאיה... (עדכון: הטיילים שבו בשלום). לנו, המפונקים, הספיקה לבינתיים ההליכה בגשם בליל אמש מתחנת הרכבת עד למלון, שנראה כממוקם קצת-מעל-לנקודה-הגבוהה-ביותר-האפשרית בעיירת ההרים. גם כך, ההגעה המאוחרת (שבאה לאחר נסיעות רכבת שתפסו את רובו של היום) העיבה על תוכניותנו. שעתיים לפני שעת ההגעה המתוכננת, נעצרה הרכבת עקב גזע עץ אדיר מימדים שנפל על המסילה; במשך שעה ארוכה, הזיעו בגשם כעשרים גברים הודים מבין העובדים ונוסעי הרכבת, מנסרים, גוררים ודוחפים



עכשיו נראה, שננסה לשנות תוכניות במטרה להרוויח עוד קצת זמן עד שוך המונסון; בעל סוכנות הטיולים שבמלון המליץ על גיחה לקשמיר וללדאק, מחוזות חפץ שלי מזה זמן רב - תוכנית שגורמת לקרן להשמיע נהמות חוסר שביעות רצון מופגנת; אפשרות אחרת היא לבלות כאן כמה ימים, לרדת לאזור רישיקש או אלמורה, שתיהן עיירות נופש גבעתיות, ולחכות שם עד יעברו הגשמים בטרם נחזור לנסות את עמק הקינאור. קרן מגלה סימני התלהבות בלתי מוסברים ממקדש הזהב באמריצר, מה שגורם לי-עצמי להשמיע נהמות חוסר שביעות רצון מופגנת. כמה אפשר לחזור ולתאר: הרי תגיעי לשם, והדבר היחיד שיהיה לך להגיד יהיה: אה! בדיוק כמו בתמונה! טוב, אני מרגיע.