הודו. אוכל הודי. חוויה בפני עצמה. שפע חדש ומפתיע של טעמים, ריחות וצורות - ובמיוחד לחובבת בצקים כמוני, הודו היא ממש גן עדן.
הארוחה הראשונה: בעזרתו האדיבה של צביק'ה, מיד עם הנחיתה ובלי כל השתהויות מיותרות, התחיל הרומן שלי עם האוכל ההודי. ארוחת צהרים מאוחרת בדלהי. שוק צפוף של ספק מסעדות ספק דוכנים של שוק. בחוץ צינור קטן לרחיצת הידיים ובפנים אוכל הודי פשוט וטעים לפתיחת הקשר ההודי - הלכתי על המוכר לטובה עוד מהארץ... טאלי. סוג של מסטינג עם אורז, תבשיל ירקות ותבשיל עדשים. ממממ. נחמד. קצת חריף.... אבל בהחלט טעים. צביק'ה הזמין דוסה. וואוווווו. אחד מלהיטיו הקולינריים של הטיול. תבשיל מדרום הודו שעשוי מעין קרפ הממולא בתבשיל של תפו"א וירקות (תבשיל שישוב להופיע פעם אחר פעם) וכמובן - מטוגן!!
הארוחה השניה: יום שני בהודו. בוקר. עולים על הרכבת מדלהי לקאלקה ומה רבה ההפתעה כשמסתבר שיש לנו דיילים עם טורבן וקפה, ותה ועוגיות ועיתונים ואפילו - ארוחת בוקר עם בחירה מתוך תפריט.כמובן שהלכנו על האופציה המקומית. הוגשו לנו כופתאות בוקר משני סוגים: אידלי (מאודה) וואדה (אחותה המאודה). נראה מעט מוזר..... ומגיע עם רטבים חדשים לחיך ולעין (אחד מהם אפילו לא ממש חריף - והוהההווווווו !!!! ). טעים להפליא.
ארוחה שלישית: אחרי רכבת ההמשך שלא ממש עמדה בציפיות הקולינאריות, הגענו לשימלה. הנקודה הראשונה במסע. באחד הימים, כשסוף סוף התבהר צעדנו אל עבר המקום שתואר בלונלי פלנט (או כפי שצביק'ה קורא לו והפך לכינוי הרשמי - הלונלי בייבל) כשילוב בין הטאור אוף לונדון ובית הספר לקוסמים של הארי פוטר. בנקודה בקצה המקום, בקפיטריה קטנטנה שהנוף המהמם בה מוסתר באמצעות גדר תיל התגלה לו אוצר קטן - הודי צעיר שמכין פאראנתות לתפארת מדינת ישראל. שוב מדובר בבצק, שממולא - לא מפתיע - בתערובת של תפוחי אדמה וירקות אחרים. הפעם הרוטב הוא פשוט יוגורט (ובשמו המקומי קורד). תענוג צרוף.
הארוחה הרביעית: שימלה היא עיר מאוד מערבית יחסית ובריטית במהות שלה (במונחים הודיים כמובן) יש פה אפילו דומינוס וסאבווי :). אבל אנחנו כמובן לא נכנענו ודבקנו באוכל ההודי אבל הפנקנו את עצמנו במסעדת יוקרה מקומית (מפות על השולחן אבל ... עם שעוונית כמובן). הזמנו הררי אוכל: 2 סוגי אורז, לחם שום (garlic nan), עוף טנדורי (כן, כן - עוף) וירקות ואפילו קוקטיילים עם אלכוהול שהם בפני עצמם מחזה נדיר פה. אכלנו ואכלנו עד שהתפוצצנו וצעדנו לנו בקושי רב במורד הדרך לגסטהאוס.
לא להאמין - אבל דווקא את מסעדת היוקרה הקיבה שלי לא אהבה. אולי כמו הבעלים שלה גם היא מעדיפה אוכלוסיות מוחלשות...אז למחרת נכנסתי למשטר של אורז ותה (כן, כן - מי היה מאמין. אני אשכרה שותה פה תה) ואפילו קולה לא דיאט שמאז שנות ה80 כבר לא שתיתי.... והמשטר השתלם!
היום כבר החיים חזרו
למסלולם ואפילו אכלתי לי
אלו-תיקי (מעין לביבות תפו"א ברוטב חריף וקטשופ..... - והנה תמונה
ומי יודע מה טומנת בחובה הארוחה הבאה..... יש למה לצפות :)
הארוחה הראשונה: בעזרתו האדיבה של צביק'ה, מיד עם הנחיתה ובלי כל השתהויות מיותרות, התחיל הרומן שלי עם האוכל ההודי. ארוחת צהרים מאוחרת בדלהי. שוק צפוף של ספק מסעדות ספק דוכנים של שוק. בחוץ צינור קטן לרחיצת הידיים ובפנים אוכל הודי פשוט וטעים לפתיחת הקשר ההודי - הלכתי על המוכר לטובה עוד מהארץ... טאלי. סוג של מסטינג עם אורז, תבשיל ירקות ותבשיל עדשים. ממממ. נחמד. קצת חריף.... אבל בהחלט טעים. צביק'ה הזמין דוסה. וואוווווו. אחד מלהיטיו הקולינריים של הטיול. תבשיל מדרום הודו שעשוי מעין קרפ הממולא בתבשיל של תפו"א וירקות (תבשיל שישוב להופיע פעם אחר פעם) וכמובן - מטוגן!!
הארוחה השניה: יום שני בהודו. בוקר. עולים על הרכבת מדלהי לקאלקה ומה רבה ההפתעה כשמסתבר שיש לנו דיילים עם טורבן וקפה, ותה ועוגיות ועיתונים ואפילו - ארוחת בוקר עם בחירה מתוך תפריט.כמובן שהלכנו על האופציה המקומית. הוגשו לנו כופתאות בוקר משני סוגים: אידלי (מאודה) וואדה (אחותה המאודה). נראה מעט מוזר..... ומגיע עם רטבים חדשים לחיך ולעין (אחד מהם אפילו לא ממש חריף - והוהההווווווו !!!! ). טעים להפליא.ארוחה שלישית: אחרי רכבת ההמשך שלא ממש עמדה בציפיות הקולינאריות, הגענו לשימלה. הנקודה הראשונה במסע. באחד הימים, כשסוף סוף התבהר צעדנו אל עבר המקום שתואר בלונלי פלנט (או כפי שצביק'ה קורא לו והפך לכינוי הרשמי - הלונלי בייבל) כשילוב בין הטאור אוף לונדון ובית הספר לקוסמים של הארי פוטר. בנקודה בקצה המקום, בקפיטריה קטנטנה שהנוף המהמם בה מוסתר באמצעות גדר תיל התגלה לו אוצר קטן - הודי צעיר שמכין פאראנתות לתפארת מדינת ישראל. שוב מדובר בבצק, שממולא - לא מפתיע - בתערובת של תפוחי אדמה וירקות אחרים. הפעם הרוטב הוא פשוט יוגורט (ובשמו המקומי קורד). תענוג צרוף.
הארוחה הרביעית: שימלה היא עיר מאוד מערבית יחסית ובריטית במהות שלה (במונחים הודיים כמובן) יש פה אפילו דומינוס וסאבווי :). אבל אנחנו כמובן לא נכנענו ודבקנו באוכל ההודי אבל הפנקנו את עצמנו במסעדת יוקרה מקומית (מפות על השולחן אבל ... עם שעוונית כמובן). הזמנו הררי אוכל: 2 סוגי אורז, לחם שום (garlic nan), עוף טנדורי (כן, כן - עוף) וירקות ואפילו קוקטיילים עם אלכוהול שהם בפני עצמם מחזה נדיר פה. אכלנו ואכלנו עד שהתפוצצנו וצעדנו לנו בקושי רב במורד הדרך לגסטהאוס.לא להאמין - אבל דווקא את מסעדת היוקרה הקיבה שלי לא אהבה. אולי כמו הבעלים שלה גם היא מעדיפה אוכלוסיות מוחלשות...אז למחרת נכנסתי למשטר של אורז ותה (כן, כן - מי היה מאמין. אני אשכרה שותה פה תה) ואפילו קולה לא דיאט שמאז שנות ה80 כבר לא שתיתי.... והמשטר השתלם!
היום כבר החיים חזרו
למסלולם ואפילו אכלתי ליאלו-תיקי (מעין לביבות תפו"א ברוטב חריף וקטשופ..... - והנה תמונה
ומי יודע מה טומנת בחובה הארוחה הבאה..... יש למה לצפות :)
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה