ועכשיו, צ'יטקול.

ארבעה ימים עוברים בגובה שלושת אלפים חמש מאות רגל, בלי שעשינו הרבה. למדנו שני משחקי קלפים חדשים שנוספו לרמי-קיוב ולאונו: יניב ושיט הד. עקבנו אחרי כמה להקות ציפורים נודדות; יצאנו לטיול בכפר ופגשנו את חבורת הילדים המופרעים; יצאנו לטיול על שפת הנחל; השקפנו על הרים מלבינים, פסגות מושלגות. ודיברנו עם לא מעט אנשים, ישראלים ברובם, שפגשנו בדרך: ענבר, רופאה מקסימה לעתיד, נס ועמית, אלי ואהרון, שני זוגות אבות-בנים בטיול בר מצווה, ועוד.

היום יום ההולדת שלי, ואני לא מרגיש בצורך מיוחד לציין את הארוע (באמת, נראה לי שקרן יותר לחוצה ממני, הנשמה). קצת מוזר לחגוג יום הולדת בטיול שמרגיש מההתחלה שלו, לפני שבועיים, כמו מתנה אחת ענקית...

***

לסיום פוסט קצר ולא מושקע בעליל זה, קצת תמונות:

עז הרים עצבנית

מתקן הולכת מים לטחנת הקמח המקומית

חבורת רוכבים בדרך, בכלל לא מעורר קנאה

גידול פופולרי ומוזר, מי יודע?

עוד עז הרים עצבנית

שלב הגמר ברמי-קוב מילים!

גרבי המלך החדשים

בשובנו מן הכפור

קרן וידידים

מקדש. חצי מקדש.

כבר ירד השלג בהרים רחוקים!